המתבגרים בלי המוטיבציה
סוף שנת הלימודים מתקרבת והרבה הורים נאנחים ומאושרים על כך שלא יצטרכו בחודשיים הקרובים להילחם בילדיהם כדי שילמדו וכדי שישקיעו לפחות קצת בלימודים. אחד המשפטים הנפוצים של הורים המגיעים לאימון הוא "לילד אין מוטיבציה ללמוד". במאמר הזה, אתן שני שלבים ראשונים אך חשובים לעידוד המוטיבציה אצל המתבגרים. ללמוד ולשנן במהלך החופש הגדול.
השלב הראשון לעידוד המוטיבציה של הילדים הוא החשוב ביותר, אם כי הוא שלב פסיבי שאינו משפיע ישירות על הילד. השלב הזה דורש מאיתנו, ההורים, עבודה רצינית ושינוי אמונות מסויימות שיש לנו, אמונות ודעות המאיימות על סיכויי ההצלחה של ילדינו.
אם אנחנו רוצים שהילד ישתנה, אנחנו צריכים לקבל את האומץ להשתנות בעצמנו. לפני שמדברים עם המתבגר ולקוות שתהיה לנו השפעה חיובית, עלינו לאמץ חינוך סובלני יותר, הקשבה וכבוד הדדי. עלינו לשנות את מבטנו עליו, על הצלחותיו וגם על קשייו.
אם כי אנחנו הורים טובים ורוצים לטובתו של המתבגר, אנחנו יכולים להוריד לו את המוטיבציה באופן לא מודע. מתוך הרגל או קלות, אנחנו מסגירים את המתבגר בדעה שיש לנו עליו או שיש לאחרים עליו. המורה טוענת ש"הילד פשוט לא מבין כלום במתמטיקה", והמתבגר ייסגר הרמטית למקצוע הזה. בשביל מה הוא ינסה לקבל ציונים טובים במתמטיקה אם כולם אומרים לו שהוא לא יצליח!
הילדים יודעים שיש חוק ושעליהם להגיע לבית-הספר. אבל, הדרך שבה ייגשו אליו תלויה ברובה בתפיסה שלנו, ההורים, את בית-הספר. איך לתת למתבגר חשק לאהוב את בית-הספר אם חוזרים ואומרים לו שעבורנו בית-הספר היה סיוט? בכך אנחנו נותנים לילד תירוץ שהוא ימהר להשתמש בו... כדי לעשות כמו ההורים.
אם אומרים לילד "הייתי גרוע במתמטיקה", פירוש הדבר שלא יהיה זה מפתיע אם גם הוא יהיה גרוע. התירוץ מוגש לו על מגש כסף: "אני כמו אמא/אבא". ואז מגיעה השאלה - "בשביל מה להשקיע במתמטיקה? אמא/אבא הצליחו לחיות טוב בלי זה?".
הורה המעניק מוטיבציה יצליח לגרום לילד להבין את ההנאה ואת העניין ביום שיבוא. ככל שלילד יש עמדה חיובית לגבי בית-הספר, כך הוא יקלוט יותר את החומר הנלמד, יהיה מרוכז יותר ויקבל ציונים טובים. לפיכך, אל תגידו "אוף! נגמרת השבת, אני כבר עייפה מהעבודה הרבה שיש לי השבוע!", אלא "יש לי הרבה עבודה מעניינת המחכה לי השבוע. אם תרצה מחר בערב נוכל לדבר על ההנאה ועל העניין שהיה לנו".
דבר נוסף שיש לעשות בקשר למוטיבציה, הוא להימנע מהדבקת תוויות של טוב/רע, מכיוון שאז המתבגר נשאר תקוע במסגרת שבנינו לו. צריך להתמקד במה שהוא עושה או לא עושה כדי לקבל ציונים כאלה או אחרים ולשאול את הילד מהי הסיבה לציונים. חשוב שהילד יבין איך הציונים הם התוצאה הלוגית של הרגלים ושניתן לשנות את הרגלי העבודה. תלמיד טוב אינו לומד יותר אלא הוא יעיל יותר בלמידה שלו - למידה קבועה בבית, הקשבה בכיתה. לכן, במקום להגיד "הילד שלי גרוע במתמטיקה", הגידו "אין לו ציונים טובים בחודש הזה". אבל גם במקום להגיד "הילד טוב במתמטיקה", הגידו "השנה הוא קיבל ציונים טובים. נראה לי שהוא השקיע הרבה עבודה והיה מרוכז מאוד בכיתה".
דבר נוסף שיש להימנע הוא ההשוואה עם האחים. ההשוואה קיימת בטבע האנושי. אם כבר להשוות, ההשוואה תהיה ביחס להתקדמות האישית של הילד. לכן, במקום להגיד "אח שלך טוב באנגלית", הגידו "איך הוא עושה כדי לקבל ציון כזה?" או "לכל אחד יש מקצוע מועדף, מה שלך?".
הצעד הבא לעשות יהיה לחסן את המתבגר מפני הפחד מהכישלון. יותר קל להגיד מלעשות. גם לנו יש פחד כזה. אז מה אפשר לעשות?
אפשר להתחיל להשתמש במילה "טעות" במקום במילה "כישלון". להגיד "טעית" במקום "נכשלת". במילה "טעות" קיימת האפשרות לחזור שוב ולהצליח. הטעות היא חלק מהלמידה וניתן לעשות שוב בלי לטעות. במילה "כישלון" יש משמעות של מוחלטות וסופיות. כשטועים, לומדים לא לטעות. הטעות ממריצה להתמדה והכישלון לייאוש.
אפשר גם להשתמש במילה "קושי" במקום "כישלון". המילה טעות מתייחסת למשהו ספציפי. כאשר מדברים על משהו עמום יותר, נשתמש במילה "קושי". "כרגע, יש לך קושי במקצוע הזה". המילה קושי מאפשרת לילד להבין שהמצב זמני, מכשול בדרך שיוכל לעבור. אם הכישלון סופי, הקושי הוא זמני.
נושא אחר שיש לתת את הדעת עליו, הוא האמונה שיש לנו כהורים על יכולתו להצליח של המתבגר. כדי שהמתבגר יאמין ביכולתו להצליח, הוא צריך להרגיש שהוריו, מוריו, חבריו לכיתה וחבריו הקרובים מאמינים ביכולתו גם כן. להאמין זה גם לא מספיק. צריך להראות שמאמינים באופן מעשי, עם מילים, הבעות וכדומה. במקום להגיד לו "אתה לא מצליח אף פעם?", להגיד "מה אפשר לעשות כדי להצליח?".
השלב השני להגדלת המוטיבציה של המתבגר הוא לעזור לו לקבוע מטרות. כאשר מוצבת מטרה בחיים, ניתן לפעול ביתר יעילות, באופן מהיר יותר ולהגיע למטרה. אבל כדי שהמטרה תהווה גורם למוטיבציה עליה לענות על כמה תנאים. התנאי הראשון הוא שההורים יעזרו לילד לקבוע מטרה מציאותית, כלומר מטרה שהוא יוכל להגיע אליה בכוחות עצמו כדי להפיק ממנה את הסיפוק המרבי האפשרי. לילד המקבל ציונים ממוצעים, אין טעם לקבוע שבשליש הבא הוא יהיה הראשון בכיתה. זה ימוטט לו את הביטחון. תנאי שני הוא שהמטרה תהיה ברורה. להיות טוב - זה לא ברור. אפשר לקבוע - לקבל ציון טוב יותר ממה שהיה. חשוב לענות על השאלות האלה בקשר למטרות שנקבעו: האם המטרה שהילד קבע לעצמו חשובה לו? האם הוא רוצה להגיע אליה?. אם המטרה לא חשובה לו, זה לא ימריץ את המוטיבציה. אם המטרה חשובה, אם יש לה משמעות וערך, סביר להניח שהוא יתאמץ להגיע אליה.
לשאול את המתבגר גם אם הוא חושב שהוא מסוגל להגיע אל המטרה. האם יש לו מספיק ביטחון עצמי? אפשר לשאול את הילד עוד שאלות: במה זה חשוב בשבילך לקבל ציון טוב? האם אתה מרגיש שאתה מסוגל? מה אתה יכול לעשות כדי להצליח? מדוע חשוב לך ללמוד?
לא לאפשר למתבגר מוטיבציה סלקטיבית. "אני אוהב אנגלית אבל לא אוהב היסטוריה". פירושו של דבר שבגלל שהוא לא אוהב הוא לא לומד. מבחינתו של המתבגר, עדיף לו להשקיע במקצועות שקרוב לוודאי יצליח מאשר במקצועות שההצלחה לא מובטחת. יש לעודד אותו להעריך כל התקדמות.
סוף שנת הלימודים מתקרבת והרבה הורים נאנחים ומאושרים על כך שלא יצטרכו בחודשיים הקרובים להילחם בילדיהם כדי שילמדו וכדי שישקיעו לפחות קצת בלימודים. אחד המשפטים הנפוצים של הורים המגיעים לאימון הוא "לילד אין מוטיבציה ללמוד". במאמר הזה, אתן שני שלבים ראשונים אך חשובים לעידוד המוטיבציה אצל המתבגרים. ללמוד ולשנן במהלך החופש הגדול.
השלב הראשון לעידוד המוטיבציה של הילדים הוא החשוב ביותר, אם כי הוא שלב פסיבי שאינו משפיע ישירות על הילד. השלב הזה דורש מאיתנו, ההורים, עבודה רצינית ושינוי אמונות מסויימות שיש לנו, אמונות ודעות המאיימות על סיכויי ההצלחה של ילדינו.
אם אנחנו רוצים שהילד ישתנה, אנחנו צריכים לקבל את האומץ להשתנות בעצמנו. לפני שמדברים עם המתבגר ולקוות שתהיה לנו השפעה חיובית, עלינו לאמץ חינוך סובלני יותר, הקשבה וכבוד הדדי. עלינו לשנות את מבטנו עליו, על הצלחותיו וגם על קשייו.
אם כי אנחנו הורים טובים ורוצים לטובתו של המתבגר, אנחנו יכולים להוריד לו את המוטיבציה באופן לא מודע. מתוך הרגל או קלות, אנחנו מסגירים את המתבגר בדעה שיש לנו עליו או שיש לאחרים עליו. המורה טוענת ש"הילד פשוט לא מבין כלום במתמטיקה", והמתבגר ייסגר הרמטית למקצוע הזה. בשביל מה הוא ינסה לקבל ציונים טובים במתמטיקה אם כולם אומרים לו שהוא לא יצליח!
הילדים יודעים שיש חוק ושעליהם להגיע לבית-הספר. אבל, הדרך שבה ייגשו אליו תלויה ברובה בתפיסה שלנו, ההורים, את בית-הספר. איך לתת למתבגר חשק לאהוב את בית-הספר אם חוזרים ואומרים לו שעבורנו בית-הספר היה סיוט? בכך אנחנו נותנים לילד תירוץ שהוא ימהר להשתמש בו... כדי לעשות כמו ההורים.
אם אומרים לילד "הייתי גרוע במתמטיקה", פירוש הדבר שלא יהיה זה מפתיע אם גם הוא יהיה גרוע. התירוץ מוגש לו על מגש כסף: "אני כמו אמא/אבא". ואז מגיעה השאלה - "בשביל מה להשקיע במתמטיקה? אמא/אבא הצליחו לחיות טוב בלי זה?".
הורה המעניק מוטיבציה יצליח לגרום לילד להבין את ההנאה ואת העניין ביום שיבוא. ככל שלילד יש עמדה חיובית לגבי בית-הספר, כך הוא יקלוט יותר את החומר הנלמד, יהיה מרוכז יותר ויקבל ציונים טובים. לפיכך, אל תגידו "אוף! נגמרת השבת, אני כבר עייפה מהעבודה הרבה שיש לי השבוע!", אלא "יש לי הרבה עבודה מעניינת המחכה לי השבוע. אם תרצה מחר בערב נוכל לדבר על ההנאה ועל העניין שהיה לנו".
דבר נוסף שיש לעשות בקשר למוטיבציה, הוא להימנע מהדבקת תוויות של טוב/רע, מכיוון שאז המתבגר נשאר תקוע במסגרת שבנינו לו. צריך להתמקד במה שהוא עושה או לא עושה כדי לקבל ציונים כאלה או אחרים ולשאול את הילד מהי הסיבה לציונים. חשוב שהילד יבין איך הציונים הם התוצאה הלוגית של הרגלים ושניתן לשנות את הרגלי העבודה. תלמיד טוב אינו לומד יותר אלא הוא יעיל יותר בלמידה שלו - למידה קבועה בבית, הקשבה בכיתה. לכן, במקום להגיד "הילד שלי גרוע במתמטיקה", הגידו "אין לו ציונים טובים בחודש הזה". אבל גם במקום להגיד "הילד טוב במתמטיקה", הגידו "השנה הוא קיבל ציונים טובים. נראה לי שהוא השקיע הרבה עבודה והיה מרוכז מאוד בכיתה".
דבר נוסף שיש להימנע הוא ההשוואה עם האחים. ההשוואה קיימת בטבע האנושי. אם כבר להשוות, ההשוואה תהיה ביחס להתקדמות האישית של הילד. לכן, במקום להגיד "אח שלך טוב באנגלית", הגידו "איך הוא עושה כדי לקבל ציון כזה?" או "לכל אחד יש מקצוע מועדף, מה שלך?".
הצעד הבא לעשות יהיה לחסן את המתבגר מפני הפחד מהכישלון. יותר קל להגיד מלעשות. גם לנו יש פחד כזה. אז מה אפשר לעשות?
אפשר להתחיל להשתמש במילה "טעות" במקום במילה "כישלון". להגיד "טעית" במקום "נכשלת". במילה "טעות" קיימת האפשרות לחזור שוב ולהצליח. הטעות היא חלק מהלמידה וניתן לעשות שוב בלי לטעות. במילה "כישלון" יש משמעות של מוחלטות וסופיות. כשטועים, לומדים לא לטעות. הטעות ממריצה להתמדה והכישלון לייאוש.
אפשר גם להשתמש במילה "קושי" במקום "כישלון". המילה טעות מתייחסת למשהו ספציפי. כאשר מדברים על משהו עמום יותר, נשתמש במילה "קושי". "כרגע, יש לך קושי במקצוע הזה". המילה קושי מאפשרת לילד להבין שהמצב זמני, מכשול בדרך שיוכל לעבור. אם הכישלון סופי, הקושי הוא זמני.
נושא אחר שיש לתת את הדעת עליו, הוא האמונה שיש לנו כהורים על יכולתו להצליח של המתבגר. כדי שהמתבגר יאמין ביכולתו להצליח, הוא צריך להרגיש שהוריו, מוריו, חבריו לכיתה וחבריו הקרובים מאמינים ביכולתו גם כן. להאמין זה גם לא מספיק. צריך להראות שמאמינים באופן מעשי, עם מילים, הבעות וכדומה. במקום להגיד לו "אתה לא מצליח אף פעם?", להגיד "מה אפשר לעשות כדי להצליח?".
השלב השני להגדלת המוטיבציה של המתבגר הוא לעזור לו לקבוע מטרות. כאשר מוצבת מטרה בחיים, ניתן לפעול ביתר יעילות, באופן מהיר יותר ולהגיע למטרה. אבל כדי שהמטרה תהווה גורם למוטיבציה עליה לענות על כמה תנאים. התנאי הראשון הוא שההורים יעזרו לילד לקבוע מטרה מציאותית, כלומר מטרה שהוא יוכל להגיע אליה בכוחות עצמו כדי להפיק ממנה את הסיפוק המרבי האפשרי. לילד המקבל ציונים ממוצעים, אין טעם לקבוע שבשליש הבא הוא יהיה הראשון בכיתה. זה ימוטט לו את הביטחון. תנאי שני הוא שהמטרה תהיה ברורה. להיות טוב - זה לא ברור. אפשר לקבוע - לקבל ציון טוב יותר ממה שהיה. חשוב לענות על השאלות האלה בקשר למטרות שנקבעו: האם המטרה שהילד קבע לעצמו חשובה לו? האם הוא רוצה להגיע אליה?. אם המטרה לא חשובה לו, זה לא ימריץ את המוטיבציה. אם המטרה חשובה, אם יש לה משמעות וערך, סביר להניח שהוא יתאמץ להגיע אליה.
לשאול את המתבגר גם אם הוא חושב שהוא מסוגל להגיע אל המטרה. האם יש לו מספיק ביטחון עצמי? אפשר לשאול את הילד עוד שאלות: במה זה חשוב בשבילך לקבל ציון טוב? האם אתה מרגיש שאתה מסוגל? מה אתה יכול לעשות כדי להצליח? מדוע חשוב לך ללמוד?
לא לאפשר למתבגר מוטיבציה סלקטיבית. "אני אוהב אנגלית אבל לא אוהב היסטוריה". פירושו של דבר שבגלל שהוא לא אוהב הוא לא לומד. מבחינתו של המתבגר, עדיף לו להשקיע במקצועות שקרוב לוודאי יצליח מאשר במקצועות שההצלחה לא מובטחת. יש לעודד אותו להעריך כל התקדמות.
הכותבת הינה מאמנת אישית, מומחית באימון הורים, משפחה ונוער, מומחית לאימון דיאטה, ושפור איכות החיים. מאמנת בגישה הפסיכולוסופית ובגישת האינטליגנציה האינטואיטיבית ומעבירה סדנאות בנושאי שיפור איכות החיים, משפחה והורות ועוד. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ודוקטורנטית במדעי המוח. מלמדת מאמנים בביה''ס ICU קורסים רבים, ביניהם אימון הורים, נוער ומשפחה,ואימון לזוגיות, אסרטיביות ויחסים בינאישיים.
ליצירת קשר
יעל אריאן
almogy189@gmail.com
ליצירת קשר
יעל אריאן
almogy189@gmail.com
